לברדור רטריבר

לברדור רטריבר, או לברדור כפי שרבים מכירים אותם, הם שילוב אידיאלי של כלב ידידותי, פעיל  וחכם, מה שהופך אותם לאחת מחיות המחמד האהובות ביותר על המשפחה.

הלברדור רטריבר נולד להיות בן לוויה ידידותי וגם כלב עבודה שימושי. מבחינה היסטורית, הם הרוויחו את מחייתם כעוזרי דייגים: גרירת רשתות, הובלת חבלים ותפיסת דגים ממי האוקינוס הצפון האטלנטי הצונן.

הלברדור של היום הוא כלב טוב לב וחרוץ כמו אבותיו, הגזע הפופולרי ביותר באמריקה, אחד הפופולריים בישראל ובמדינות רבות נוספות. יש הרבה כלבי לברדור שגם בימינו עובדים כעוזרי ציידים, כלבי סיוע, מתחרים בתצוגות כלבים, כלבי חיפוש והצלה, וגם ככלבי תרפיה ועזרה לאנשים עם מוגבלויות, וזאת לא רק בזכות האינטלגנציה שלהם אלא אופיים השמח והידידותי.

לברדור רטריבר – מקורו של הגזע

מקור הגזע בגזע כלבים שהיה קיים כבר מהמאה ה- 18 אך נכחד לפני כמה עשרות שנים שנקרא כלב המים של סיינט-ג'ון מהאי ניופאונדלנד, מול החוף הצפון-מזרחי של קנדה  .הכלבים האלה גודלו כדי לעזור לדייגים המקומיים – גרירת רשתות, אחיזת חבלים ותפיסת דגים שברחו מהרשתות – זאת בנוסף לתפקידם ככלב משפחה. הם הרגישו בבית במים ממש כמו ביבשה.

אין ספק כי כלב המים של סנט ג'ון הוא האב הקדמון של הלברדור רטריבר המודרני. וכי צאצאיו היוו את הבסיס לברדור רטריברים שלנו כיום.

יש כאלה שסוברים שכלב זה הוא גם אביו הקדמון של גזע הניופאונדלנד, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.

נמשיך במסע ההיסטורי לתולדות הלברדור המודרני.

כלבי המים של סיינט-ג'ון מניופאונדלנד מצאו חן בעיני שני אריסטוקרטים אנגלים: ג'ימס האריס שהיה ארל (דרגה צבאית של אצילים באנגליה) השני ממלמסברי ווולטר סקוט שהיה הדוכס החמישי לבית בוקלץ (Buccleuch). והמפתח להישרדות ופריחת גזע הלברדור הם בניהם של אותם אצילים.

ג'יימס האריס היה חבר פרלמנט וחובב ציד, שהביא כמה כלבי מים של סיינט-ג'ון בתחילת המאה ה – 18 והחל להרביע אותם במטרה ליצור כלבי עבודה שישמשו כבני לוויה למסעות הציד שלו.

כמה שנים לאחר מכן האציל האנגלי השני שהזכרנו, וולטר סקוט, הביא והרביע גם הוא כלבי סיינט-ג'ון בסקוטלנד.

אך רק כאשר בניהם של שני האצילים האלה נפגשו באופן מקרי נוצר גזע הלברדור באנגליה. בלי המפגש המקרי הזה ייתכן שאף אחת מתוכניות הרבייה של שתי משפחות האצילים לא היתה שורדת וגזע הלברדור לא היה קיים היום!

לפי רישומים היסטוריים שני הבנים נפגשו במקרה כאשר כל אחד היה במסע צייד בשנת 1880. האציל ממלמסברי נתן במתנה שני זכרים לדוקס השישי מבוקלץ שזיווג אותם עם שתי נקבות שהיו צאצאים של גזע הסיינט-ג'ון שאביו הביא מקנדה.

הגורים שנולדו הם אבותיהם של גזע הלברדור המודרני שכולנו מכירים ואוהבים כיום.

כלבי הלברדור מבוקלץ עדיין קיימים כיום ומספקים כלבי לברדור עבודה איכותיים שזוכים בתחרויות שדה שונות!

בשנת 1903 מועדון המלונה באנגליה הכריז על לברדור רטריבר כזן מוכר. מועדון המלונה האמריקאי (AKC) הכיר בגזע רק בשנת 1917.

בהדרגה נעשה הגזע פופולרי יותר ויותר גם בארה"ב וכיום הוא הגזע הפופולרי ביותר שם כבר כמה שנים ברציפות.

מעניין לציין שמההתחלה של התבססות הגזע בארה"ב ואנגליה נוצר הפיצול בין לברדור עבודה ולברדור תצוגה. אם אתם רוצים לקרוא עוד על שני הסוגים המכונים בטעות גם הלברדור האנגלי והלברדור האמריקאי לחצו על המאמר: הסוגים של כלב הלברדור.

גם לצבעים של כלב הלברדור יש היסטוריה מעניינת:

עד 1892 כל כלבי הלברדור המתועדים היו שחורים, למרות שלחלקם היו כתמי צבע לבן. ב – 1892 נולדו שני גורים חומים בבוקלץ, אנגליה, אך הוא נעשה פופולרי רק כעבור 60 שנה.

ב- 1899 יש את התיעוד הראשון של הלברדור הצהוב ששמו היה בן מהייד. הפופולריות של הצבע הצהוב גדלה לאורך השנים למרות שהזן השחור עדיין נחשב להכי פופולרי באנגליה ככלב עבודה וציד.

מבחינה גנטית שני הורים שחורים יכולים להוליד לברדור צהוב, אך לא נכנס כאן להסבר המדעי לכך.

מאפייני הלברדור (פיזית)

הלברדור רטריבר הוא כלב חסון, שמשקלו נע בין 32 ל- 36 ק"ג לזכר ובין 25 ל- 32 ק"ג לנקבה. גובהו בין 57 ל- 62 ס"מ לזכר ו 55 עד 60 ס"מ לנקבה.

מבחינת צבע הפרווה, הלברדור מגיע בשלושה צבעים: שוקולד, שחור וצהוב.

הלברדורים השחורים היו מועדפים בעבר בקרב המגדלים, אך כיום כל שלושת הצבעים נפוצים. יש מגדלים שמציעים לברדורים "נדירים", כולל לבן ארקטי, אדום שועל ואפילו כסף, אך אלה פשוט וריאציות של שלושת שילובי הצבעים המקוריים של הלברדור.

כיום בהרבה מדינות בעולם, כולל ישראל, הלברדור הצהוב הוא הנפוץ והפופולרי ביותר.

ללברדור חזה רחב וגולגלת רחבה אף היא. אוזניו שמוטות וגדולות והאף שלו מוארך.

שני סימני ההיכר הבולטים שלו הם פרוותו הכפולה והקצרה אך העבה שדוחה מים ו"זנב הלוטרה" שלו שעוזר לו גם לנווט במים. בכל מקרה על הקרקע הזהרו, כאשר זנבו של הלברדור שלכם מקשקש, שום דבר לא יעצור או יעמוד בדרכו, לא ספל הקפה שלכם ולא הפורצלן היקר שקניתם.

בין האצבעות של כפות רגליו יש עור שמשמש כעין קרום שעוזר לו בשחייה.

מבחינת קצב גדילה, הלברדור מגיע לגודלו המלא בין גיל חצי שנה לשנה, עם השלמות עד גיל שנתיים.

תוחלת חייו של הלברדור היא בין 12 ל- 14 שנה.

אופי הלברדור רטריבר

הלברדור אחד הגזעים המתוקים ביותר, להוטים לרצות, וידידותיים עם אנשים ובעלי חיים אחרים.

מלבד אישיות מנצחת, יש להם את האינטליגנציה ואת הלהיטות לרצות שהופכים אותם לקלים לאימון. אילוף הוא בהחלט הכרחי מכיוון שלגזע זה יש הרבה אנרגיות, וגם מורשת העבודה של הלברדור פירושה שהם מאוד פעילים.

גזע זה זקוק לפעילות, פיזית ונפשית, כדי לשמור עליהם מאושרים. יש שונות ברמת הפעילות של לברדורים: חלקם סוערים וחלקם רגועים יותר אבל כולם זקוקים ואוהבים להיות פעילים.

יש כאלה שטוענים שיש הבדל באופי בין לברדורים בצבעים שונים אבל אין לכך הוכחה מדעית.

בכל מקרה יהא צבעם אשר יהא מדובר בכלב משפחתי שמשגשג כאשר הוא פעיל וחלק אינטגרלי מהמשפחה.

לברדור עם ילדים ובעלי חיים אחרים

לברדור רטריבר לא רק אוהב ילדים, אלא נהנה מהמהומה שהם מביאים איתם. הם ישתתפו בשמחה במסיבת יום הולדת של ילד ואפילו יחבשו כובע מסיבה ברצון. כמו כל כלבים, עם זאת, הם צריכים להיות מאומנים כיצד לנהוג סביב ילדים – ויש ללמד את הילדים כיצד לנהוג סביב הכלב.

כמו בכל גזע, עליכם תמיד ללמד ילדים כיצד לגשת ולגעת בכלבים, ולפקח תמיד על כל אינטראקציה בין כלבים לילדים צעירים כדי למנוע נשיכות או משיכת אוזניים או זנב מצד כל אחד מהצדדים. למדו את ילדכם לעולם לא להתקרב לאף כלב בזמן שהוא אוכל או ישן או לנסות לקחת את האוכל של הכלב. אין להשאיר אף כלב, ידידותי ככל שיהיה, ללא השגחה עם ילד.

אם ללברדור הייתה חשיפה רבה לכלבים אחרים, לחתולים ולבעלי חיים קטנים, והם הוכשרו כיצד לתקשר איתם, הם יהיו ידידותיים גם עם חיות מחמד אחרות.

טיפול בלברדור  

כאשר מגדלים לברדור, חשוב להיות מוכנים להרבה נשירה. הברשה יומית תסייע בהפחתת השיער הפזור בבית מפרוותם הכפולה והעבה.

יש לרחוץ אותם כל חודשיים כדי שלא יסריחו, לצחצח להם שיניים כמה פעמים בשבוע, לשמור על ציפורניים גזוזות – ככל הנראה פעם או פעמיים בחודש – ולבדוק את האוזניים באדמומיות או ריח צריך להיות גם ברשימת הבדיקות שלך לטיפול בלברדור.

לברדורים צריכים הרבה משחקים ופעילות גופנית. הליכה יומית של 30 דקות או משחק יעזרו ללברדור שלכם לשרוף מעט מהאנרגיה שלהם. חוסר בפעילות עלול להוביל להתנהגות הרסנית, אך אל תגזימו. גזע "וורקוהוליק" זה יכול להתיש את עצמו בלי לשים לב.

מעבר להליכה היומית חשוב לתת לו מקום לשחרר אנרגיות נוספות שיש לגזע אנרגטי זה, אם יש לכם חצר סגורה אז זה יכול להיות פתרון מעולה, רק חשוב לדאוג לגדר גבוהה מכיוון שהלברדור יכולים לקפוץ גבוה ולברוח בקלות יחסית.

כמו שראינו ממהיסטוריה של הגזע כלבי הלברדור ממש אוהבים מים והם יהנו מכל הזדמנות שתתנו להם לשחות. כמובן שעם כלבים צעירים חשוב להשגיח פי כמה וכמה בפעמים הראשונות.

אל תתנו לגורי לברדור לרוץ ולשחק על משטחים קשים בשנתיים הראשונות שלהם כדי שלא יפגעו במפרקים שלהם.

למרות המוניטין המוצדק שלהם ככלבים נוחים ובעלי התנהגות טובה, אין זה אומר שאפשר לדלג על האילוף שלהם.

 אילוף חשוב בכדי להבטיח שהם לא יגדלו להיות כלבים היפראקטיביים.

 הם צריכים עבודה מסוג כלשהו שתרגילי האילוף יכולים לספק להם והרבה הכשרה.

לברדורים נהנים מאימונים ומצטיינים בתחרויות ציות.

חשוב לחשוף את הגורים לבני אדם וכלבים אחרים בשלב מוקדם כדי לעזור להם לפתח אופי יציב ובעל ביטחון. תנו להם את כל זה והם יגדלו להיות כלבי הלברדור שרבים מכירים ואוהבים.

אילוף הלברדור  

אילוף הלברדור הוא חשוב. מדובר בכלב גדול מימדים ועם הרבה אנרגיה ולכן סוציאליזציה מוקדמת ואילוף מגיל צעיר חשובים.

רוב הלברדורים מאוד אוהבים ללמוד דברים חדשים. נצלו את יכולת הלימוד המולדת שלהם על ידי הפעלת תוכנית ציות ברגע שאתם מביאים הביתה את הלברדור רטריבר שלכם.

חשוב שכל בני המשפחה ידעו מה אסור ומה מותר ללברדור לעשות בבית, כי אם למשל אסור לו לעלות על הספות אבל אחד מבני המשפחה תמיד מרשה לו, אז הכלב שלכם יהיה מבולבל בקשר למה מותר ומה לא, דבר שיפגע בחינוך ובאילוף שלו.

מבחינת האילוף ואיך להתחיל, אפשר לעבוד על פקודות ציות בסיסיות לבד, או להירשם לשיעור אילוף לכלבים עם מאלף כלבים מקומי. שיעורים הם דרך נהדרת להכשיר את הלאברדור שלכם תוך כדי סוציאליזציה.

מכיוון שהלברדורים הם כלבים גדולים למדי ויש להם נטייה למשוך את הרצועה, הפכו את ההליכה עם רצועה רפויה לראש סדר העדיפויות שלכם.

חשוב גם ללמד את הלאברדור שלכם את הפקודות "לבוא", "להפיל אותה" ו"להביא ", כדי שתוכלו לנצל את הנטייה הטבעית שלה לאחזור (החזרת/הבאת דברים בפה אליכם).

השתמשו באימון חיזוק חיובי

הלהיטות שלהם ללמוד, השובבות, האופי מלא החיבה שלהם ואהבתם לאוכל הופכים את הלברדור רטריבר למועמדים פנטסטיים לאילוף כלבים עם חיזוקים חיוביים. תגמלו את ההתנהגויות הטובות שלהם עם פינוק קטן, משחק או ליטופים. תגלו שהלברדור שלכם יעשה תוך זמן קצר את ההתנהגויות שאתם רוצים בלי הנחייה כמעט.

אם תחליטו להשתמש בפינוקים כגון חטיפים לכלבים באימון שלו, זכרו שללברדורים יש נטייה לסבול מעודף משקל. לכן השתמשו בפינוקים הקטנים ביותר האפשריים כדי לתגמל התנהגות, והקפידו להפחית את כמות המזון שאתם נותנים בזמן הארוחות או להגדיל את הפעילות הגופנית. כדי לפצות על הקלוריות העודפות שבפינוקים.

בריאותו של הלברדור

הלברדור רטריבר הוא כלב בריא למדי, אבל יש כמה מצבים שכיחים שחשוב להיות מודע אליהם.

בין המצבים האלה, אך לא רק, יש דיספלסיה במרפקים ובירכיים, הפרעות לב כגון דיספלסיה של המסתם הטריקוספיד (TVD), אפילפסיה ומיופתיה תורשתית (או חולשת שרירים).

הלברדור יכול לסבול גם מבעיות עיניים, כולל ניוון רשתית פרוגרסיבי וקטרקט.

ומכיוון שהם כלבים גדולים עם חזה עמוק, לברדורים יכולים לפתח מצב קיבה מסכן חיים הנקרא נפיחות (Bloating).

הלברדור ידועים ככלבים בעלי תאבון גדול מאוד שלא יבחלו בפח אשפה שנשאר פתוח או משהו מעניין שהם מוצאים ברחוב, חשוב לשים לב לכך מחשש שיוכלו משהו שיכול להיות רעיל או מסוכן להם.

בגלל התאבון הגדול שלהם זה תפקידכם כבעליו לדאוג שהלברדור שלכם לא יסבול מהשמנת יתר שיכולה להוביל למגוון מחלות כגון סוכרת, בעיות לב, ועוד מחלות ומצבים רפואיים שפוגעים באיכות החיים ואף יכולים להוביל למוות.

מצבים נוספים שהלברדור עלול לסבול מהם: זנב "קר"  שגורם גם לזנב של כלבכם להיות רפוי, זה לא מצב מסכן חיים ואמור לעבור תוך כמה ימים. בכל מקרה רצוי להתייעץ עם וטרינר לגבי זה.

ועוד דבר שחשוב לשים לב הן אוזניו של כלבכם, אהבתו למים ואוזניו הרפויות והארוכות מעלה את הסיכון לדלקות אוזניים, ולכן חשוב לבדוק את אוזניו לפחות פעם בשבוע.

שאלות נפוצות

לסיכום, האם הלברדור רטריבר הוא הכלב בשבילך?

אין ספק שכלב הלברדור הוא אחד מכלבי המשפחה וגם כלבי העבודה הטובים והפופולריים ביותר בעולם וגם בארץ. זאת בזכות חוכמתו, אופיו המתוק והטוב, קלות האילוף, אהבתו ונאמנותו האין-סופית למשפחתו ובעצם בזכות כל מה שהופך אותו ל… לברדור.

אבל חשוב לזכור שמדובר בכלב גדול ואנרגטי, ולכן אם אין לכם זמן להשקיע באילוף, או אם אתם רוצים כלב שתוכלו לגדל בחצר אז כלב הלברדור כפי הנראה לא מתאים לכם וכדאי שתחקרו ותמצאו כלב אחר שמתאים לאורך החיים שלכם.

בנוסף אם אתם לא סובלים שערות כלב בבית או שאתם או מישהו ממשפחתכם אלרגי לכלבים אז גם אז כדאי שתבדקו אופציות של כלבים היפואלרגניים שכמעט שלא משירים.

אם לעומת זאת אתם אנשים פעילים, נלהבים לגדל ולאלף כלב אנרגטי שאוהב לרצות ופשוט אוהב ללמוד דברים חדשים ויש לכם את הזמן והרצון להקדיש לכך, אז כלב הלברדור יהיה תוספת מצוינת למשפחה, ייהנה להשתתף אתכם בפעילויות ספורט, טיולים ויהיה החבר הכי טוב של ילדים בכל גיל.