כלב ביגל

הביגל הוא כלב קטן ששימש ככלב ציד בזכות חוש הריח המפותח שלו ויכולת המעקב שלו. הביגל הוא כלב אינטליגנטי למרות שלא הכי קל לאילוף בגלל אופיו העצמאי. בזכות גודלה הקטן, אופיו הידידותי ומראהו שובה הלב, הוא חיית מחמד פופולרית בקרב משפחות ויחידים.

אם גם אתם רוצים לדעת על הגזע המתוק הזה ששבה את ליבם של רבים וכיכב בסרטים, וסדרות קומיקס כשהידוע שבהם הוא סנופי, כלב הביגל של צ'ארלי בראון בסדרת הקומיקס הוותיקה "פינאטס"  (Peanuts), המשיכו לקרוא ותלמדו על ההיסטוריה, האופי, מראהו וצבעיו ועוד דברים שחשוב לדעת לפני שמחליטים לאמץ כלב ביגל.

מקור כלב הביגל

לביגל היסטוריה ארוכה וקשה לאתר את מקורו בוודאות מוחלטת. אפילו על מקור השם 'ביגל' הדעות חלוקות. יש כאלה שחושבים שמקור השם מהמילה הגאלית 'beag' שמשמעותה 'קטן', אחרים חושבים שמקורה במונח צרפתי beuguel שפירושה המילולי 'פתוח-גרון' כלומר קולני (ואכן מדובר בכלב שיכול להיות קולני) וייתכן ששמו נובע גם מתפקידו כציד ארנבים שהמילה לכך היא beagling.

לפי היסטוריונים יש ממצאים שמתארים גזע קטן מימדים שצד בחבורות ארנבים ושפנים באמצעות חוש הריח המפותח שלו עוד בשנת 55 לפני הספירה. אין ספק שלא מדובר בביגל שאנו מכירים כיום אבל מאוד ייתכן שזהו אחד מאבותיו הקדומים. משם הגזע הזה נפוץ לאירופה כולה ובין השאר היה קיים באנגליה הקדומה. במאה ה 11 לספירה וויאליאם הכובש הביא שני גזעים של כלבים, אחד כלב הדם ( bloodhoundאו St. Hubert Hound) והשני נקרא טבלוט האונד. כלבי ציד אלה שהיו איטיים יחסית הוכלאו עם גרייהאונד, גזע שנחשב לאחד הכלבים המהירים ביותר.

הגזע יצר את כלב ההאונד הדרומי (Southern Hound) , גזע שנכחד שנחשב לאחד מאבותיו העיקריים של כלב הביגל שאנו מכירים כיום.

במאה ה 18 כלבי הביגל היו הרבה יותר קטנים מאלה שאנו מכירים כיום והיו אף כלבי ביגל שנקראו ביגל-כפפה כי הם היו מספיק קטנים כדי להחזיק אותם ביד עם כפפה.

המלכה אליזבת הראשונה החזיקה גזע הידוע בשם ביגל-הכיס (כן, כי אפשר היה ממש לשים אותם בכיס הבגד). הם עדיין שימשו ככלבי עזר לציידים, אבל המלכה גם השתמשה בהם כחיית מחמד ולשעשוע אורחיה  וקראה להם "הביגלים המזמרים שלי" בזכות הקולות שלהם.

הם עדיין שימשו ככלבי ציד ע"י חקלאים ואנשי הכפרים לציד שפנים וחיות קטנות ולכן הפופולריות שלהם עלתה במאה ה- 19.

הביגל המודרני שאנו מכירים כיום החל את דרכו בשנת 1830. באותה שנה, כומר בשם פיליפ האניווד החל את תוכנית ההרביה הראשונה שהיוותה את הבסיס לגזע של כלב הביגל המודרני. לא ידוע בדיוק כל הגזעים שהיו חלק מהתהליך, אבל ידוע שגזע ההאונד הדרומי לקח בה חלק מרכזי.

בתחילה היו שני זנים של ביגל, הביגל חלק הפרווה שהוא הזן שאנו מכירים כיום והזן עם הפרווה הזיפית, או הטרייר-ביגל שנעלם בתחילת המאה ה- 20.

חוץ משני זנים עם סוגי שיער שונים היו במאה ה- 19 גם 4 גדלים של ביגל. בסוף המאה ה  – 19 גם הוקם מועדון הביגל הראשון באנגליה, שגם כתב את הסטנדרט לגזע אשר התאימה לביגל הבינוני והכלבים שהורבעו היו אלה שענו לטווח הגודל הבינוני. זאת הסיבה לכך שכיום יש לנו את הביגל הבינוני והגדלים האחרים, הקטנים והגדולים יותר כבר לא קיימים.

ב- 1870 גנרל בשם ריצ'רד רווט (Rowett) הביא את כלבי הביגל הראשונים לארה"ב מאנגליה, והוא בחר כלבי ביגל עם גנים טובים ובזכות זה הביגלים שם הם מייצגים טובים ואיכותיים של הגזע ומאמינים שהם אלה שלפיהם נקבע הסטנדרד של הביגל בארה"ב שהוכר שם כגזע בפני עצמו בשנת 1885.

במאה ה – 20 החל הגזע להיות מופץ בשאר העולם.

מראה כלב הביגל

הביגל במראהו הכללי דומה לכלב דם (bloodhound  או Foxhound) מיניאטורי. אבל למרות זאת יש ביניהם הבדלים. הראש של הביגל רחב יותר והחוטם קצר יותר, הבעת הפנים החמודה והתמימה גם שונה משל כלב הדם וכמובן הגודל.

לביגל גוף שרירי וצוואר חזק, פרווה חלקה, קצרה וקשה. רגליו הקדמיות ישרות בעוד שרגליו האחוריות שריריות יותר ומכופפות במפרק אחורי ברגלו (מפרק שיש לכלבים, סוסים ויונקים אחרים בעלי 4 רגליים).

הראש שלו ארוך יחסית (יותר אצל הנקבות) עם חוטם רבוע בצבע שחור בד"כ.

לביגל לסת חזקה ועיניים גדולות בצבע שקד או חום עם מבט שקשה לעמוד בפניו.

האוזניים שלו ארוכות ושמוטות לצידי הראש ופונות לכיוון הלחיים.

לביגל זנב מעוקל קלות עם קצה לבן הידוע בכינויו כ- "דגל". הקצה הלבן קיים בזכות רבייה סלקטיבית של הגזע ומטרתו של הקצה הלבן בזנב היתה לעזור לצייד להבחין בכלב הביגל שלו מעל העשב הגבוה. הזנב עומד כאשר הכלב בפעילות.

הקול החזק שלו שהוא אחד ההסברים לשמו של הביגל (פעור-גרון) נובע ממיתרי הקול המפותחים שלו שגם מאפשרים לו להשמיע מגוון רחב מאוד של קולות מעבר לנביחות.

גובהו של הביגל בחלק הגבוה של השכמות הוא בין 33 ל 41 ס"מ ומשקלו נע בין 8 ל- 16 ק"ג, כאשר הנקבות בד"כ יותר קטנות במימדים מהזכר.

הפרווה של הביגל הינה צפופה,בעלת אורך בינוני, קשיחה וחלקה. הפרווה של הביגל יכולה להיות מורכבת משניים או שלושה צבעים, ותמיד עם גוונים של לבן, חום ושחור.

קומבינציות הצבעים:

הביגל בעל שלושת הצבעים הוא הנפוץ ביותר ויהיה עם אזורים שחורים גדולים ואזורים חומים בהירים. חוץ מזה יש לכל קומבינציה כינוי:

"טריקולור-קלאסי": שיכול להיות עם אוכף שחור הידוע בשם גב-שחור, "טרי-כהה" שאז יש תצורות של צבע חום עם השחור, "טרי-דהוי" ששם יש שחור דהוי עם חום כהה יותר. בחלק מהביגל שלושת הצבעים מופיעים בתצורות משתנות והקומבינציה נקראת "פייד" ((pied שאז הפרווה היא בבסיסה לבנה עם כתמים חומים ושחורים.

הביגל בעל שלושת הצבעים (טריקולור) נולד בד"כ עם שחור ולבן, והצבעים מתפתחים עד שמגיע לקומבינציית צבעים הקבועה שלו בגיל 8 שבועות.

הבייגל בעל שני הצבעים תמיד עם בסיס לבן ואזורים עם הצבע הנוסף. בד"כ הצבע הנוסף הוא חום, שיכול להיות מחום בהיר, חום אדמדם, ועד חום כהה. לפעמים הצבע הנוסף ללבן יהיה שחור.

חוש הריח של הביגל הוא מהטובים ביותר בין הכלבים ולרוב הוא מאתר את מקור הריח במעקב אחר השביל שהריח מותיר בקרקע ולא באוויר. בזכות חוש הריח שלו הביגל הוא הגזע העיקרי המשמש ככלב איתור לייבוא חקלאי אסור ומוצרי מזון בהסגר ברחבי העולם.

מזג ואישיות של כלב הביגל

הביגל הינו גזע עדין ומתוק למראה אבל חשוב גם להכיר את האופי שלו לפני שמחליטים לאמץ כלב ביגל.

כמובן שלכל כלב יש את האישיות שלו אבל יש תכונות אופי והתנהגות שאופייניים לכלבי ביגל שעליהם נלמד כאן.

הביגל מעבר למראה המתוק שלו הוא גם שמח, חברותי, מלא אנרגיה, וחכם. שתמיד יצליח להעלות חיוך אם לא צחוק על פניך.

הביגל הוא כלב אקטיבי שצריך להוציא הרבה אנרגיה. המזל הוא שבזכות גודלו הקטן והמזג שלו הרבה מהאנרגיה הזאת הוא ידאג להוציא גם בתוך הבית, בריצות, חקירת כל פינה בבית ומשחקים. למרות זאת חשוב להוציא אותו לטיולים בחוץ לפחות שלוש פעמים ביום ולפחות אחד מהם ארוך ואם אפשר אפילו שניים ארוכים.

הביגל נוצר ככלב ציד מה שאומר שהוא אוהב לחפור, לחפש ציד, ולנבוח כדי לספר לך על כך. כמו שהזכרנו קודם, יש לו מיתרי קול מפותחים במיוחד שמסייעים לו לייצר מגוון רחב של צלילים (יללות ונביחות) חזקים ושונים. אז לפני שאתם כועסים על הביגל שלכם תזכרו שההתנהגות הזאת היא חלק טיבעי מהאישיות והטבע  שלו: לאתר טרף, לרדוף אחריו וגם להתריע לך, הבעלים, כשמצא אותו.

בגלל האינסטינקט והדחף שלו לרוץ אחרי ריחות ורעשים שהוא מזהה כטרף פוטנציאלי גם למרחקים ארוכים מאוד, חשוב לטייל איתו קשור כדי שלא יברח ויאבד, ולשחרר אותו רק באזורים מגודרים ובטוחים.

הוא יכול להסתדר עם כלבים אחרים והוא מתאים למשפחות עם ילדים מכל הגילאים, אבל בקשר לחיות אחרות הוא חשדן ופחות מסתדר איתם (לא לשכוח את מקורו ככלב צייד!).

הביגל לא אוהב להיות לבד ויכול לפתח חרדת נטישה שיכולה להתבטא בין השאר בנביחות שיפריעו לשכנים. כך שמעבר לכך שאסור להשאיר אותו שעות ארוכות לבד, סוציאליזציה מוקדמת הכוללת חשיפה לכלבים אחרים, לאנשים, וכל מיני חוויות ומקומות חשובה מאוד מתקופת הגורות המוקדמת גם כדי שלא יסבול מחרדת נטישה וגם כדי שהכלב יגדל להיות רגוע, בעל אישיות מאוזנת וידידותי.

אז אין ספק שכמו לכל גזע יש לו את התכונות שמייחדות ואם מבינים אותן אז כלב הביגל הוא ללא ספק כלב משפחה מעולה.

אתם מוזמנות ומוזמנים לקרוא עוד על האופי, ההתנהגות ומה לצפות כאשר מגדלים כלב ביגל.

טיפול בכלב ביגל

מדובר בכלב מאוד אקטיבי שזקוק לדרך להוציא את האנרגיה שלו. מלבד להיותו פעיל בתוך הבית, חשוב להוציא אותו לשלושה טיולים ביום, אחד מהם ארוך של עד שעה, שני של 20 דקות עד חצי שעה ועוד אחד קצר. הטיולים האלה חשובים לא רק מבחינה גופנית אלא גם לבריאות הנפשית ולשמחה של הביגל שלכם.

כמובן שאם אתם אוהבים לעשות הליכות ארוכות, קמפניג, או כל פעילות מחוץ לבית שהוא יכול להיות שותף לה, הביגל ישמח להתלוות אליכם, להריח ולחקור פארקים ומקומות חדשים ואפילו לרוץ אתכם.

מבחינת טיפוח, עם הפרווה הקצרה והחלקה שלו אין צורך להשקיע זמן רב בטיפול בה, אבל כדאי להבריש את הפרווה של הביגל לפחות פעמיים בשבוע ולעשות לו מקלחת פעם בחודש.

בגלל האוזניים הארוכות והשמוטות יש לשים לב שהן בריאות ושאין סימנים בפנים האוזן לדלקת או זיהום כלשהו.

הציפורניים שלו בדרך כלל נשחקות באופן טבעי בזמן הפעילות שלו כך שלרוב אין צורך לגזור אותן.

אילוף כלב ביגל

הביגל הוא כלב חכם וצייתן אך גם אחד שעומד על שלו ועקשן מטבעו. למרות זאת, אפילו בעלים לא מנוסה באילוף יכול לאלפו, אבל רק עם האילוף הנכון.

חשוב שהביגל יבין שאתם הבעלים ושתמיד יש לציית לכם.

חשוב להתחיל את האילוף מגיל צעיר (החל מ 6 שבועות).

ממתקים וחיזוקים חיוביים הם הדרך לאלף אותו, בשילוב סבלנות, התמדה והרבה ליטופים וחיבה (האמת גם ככה קשה לעמוד בפניו).

בריאות כלב הביגל

הביגל הוא כלב בריא בד"כ והסיכוי שיסבול ממחלות גנטיות קטן יחסית. תוחלת החיים של כלב ביגל היא בין 12 ל – 15 שנה. תוחלת חיים שהיא נורמלית לכלבים בגודל זה.

למרות זאת, יש מחלות תורשתיות, חלקן שכיחות וחלקן נדירות יחסית, מהן יכול לסבול כלב ביגל ולכן יש להיות מודע אליהן. חלק מהן:

• אפילפסיה. מחלה שניתן לשלוט בה עם טיפול תרופתי מתאים בד"כ.
• דיספלסיה של מפרק הירך. לא נחשב לבעיה רצינית בכלבי ביגל אבל יש לשים לב. זאת מחלה ניוונית שיכולה לגרום לעיוות ברגליים הקדמיות. בד"כ בעיה של גזעים גדולים יותר.
• האוזניים הארוכות והשמוטות שלהם לא תמיד מקבלות מספיק זרימת אוויר דבר שיכול לגרום להצטברות לחות בפנים האוזן ולהוביל לזיהומים ודלקות שם.
• מחלות עיניים, שהשכיחות שבהן לגזע הביגל הן גלאוקומה וקורנל דיסטרופיה.
• בעיות גב.
• בעיות עור שונות.

מעבר לכך, היותם כלבים פעילים אומר שיש לשים לב לפציעות שונות שיכולות לקרות כשהם רצים, קופצים ועושים מה שכלבים פעילים עושים. כמו כן לבדוק מדי פעם שהם לא תפסו איזה קרציה או סוג אחר של טפיל בשדה או בפארק שנתפס להם בגוף, בראש, או בכל חלק אחר.

הביגל אוהב לאכול ולכן זה תפקידכם הבלעדי לדאוג שלא יגיע למצב של השמנת יתר שהוא מסוכן וגורם לשורה ארוכה של בעיות בריאותיות.

אז עם חיסונים בזמן, בדיקות שגרתיות אצל הוטרינר או כאשר מבחינים במשהו חשוד ושמירה על היגיינת הפה, הביגל שלכם יכול לחיות חיים ארוכים ומאושרים לצדכם.

לסיכום, האם הביגל מתאים לכם?

כלב מגזע קטן שמתאים לגידול בבית, אך צריך הרבה פעילות גופנית והוא הפרטנר המושלם לטיולים והליכות מהירות (רק עם רצועה, אחרת הוא יכול להריח משהו ולרדוף אחריו גם למרחקים ארוכים).

בד"כ, לא מתאים לאנשים הסובלים מאלרגיות לכלבים, אך מצד שני לא סובל מנשירה רצינית ולכן גם לא מצריך הרבה טיפוח מבחינת הפרווה. יכול להיות עקשן אך קל לאילוף יחסית.

נבחן יחסית ויכול לסבול מחרדת נטישה כך שהוא לא הכלב המתאים להשארה של שעות ארוכות לבד בבית או לגידול רחוק מבני המשפחה.

אוהב לאכול ולכן יש לשמור שלא יאכל יותר מדי או שתהיה לו גישה קלה לאשפה, או למזווה כדי שלא יאכל יותר מדי או יאכל משהו שעלול לסכן את חייו.

כמו שראיתם מדובר בכלב נוח, בעל אישיות שמחה ואנרגטית שיכול להתאים לרוב אוהבי הכלבים שאוהבים את הגזע. משפחות ויחידים כאחד.